חתונות, רכישת דירה, תמיכה בתקופות מאתגרות ולעיתים גם עזרה לנכדים.
עבור הורים רבים, האפשרות לעזור לילדים היא אחת המטרות החשובות שלשמן עבדו וחסכו במשך השנים.
וזה בהחלט מובן.
אבל דווקא משום שמדובר במטרה חשובה כל כך, כדאי להכניס גם אותה לתכנון הכלכלי.
כי הרצון לתת הוא דבר אחד, והיכולת הכלכלית לתת היא דבר אחר.
מה שנראה אפשרי היום, צריך להתאים גם למחר
נניח שזוג פורשים מקבל קצבה חודשית שמספיקה להוצאות השוטפות, ובנוסף צבר חסכונות שנועדו לשמש אותו בשנים הבאות.
במהלך השנים הם עזרו לילדים בסכומים משמעותיים, וכעת הם רוצים להמשיך לסייע: לאחד במימון לימודים, לאחר בתקופה של קושי כלכלי, ולנכדים בהוצאות שונות.
כל עזרה בפני עצמה נראית אפשרית, ואפילו מתבקשת.
אבל כשמצרפים את כל הסכומים לאורך השנים, מתקבלת תמונה אחרת.
השאלה אינה רק אם אפשר לעמוד בהוצאה הנוכחית, אלא כמה כסף יישאר לצרכים העתידיים לאחר כל העזרות המתוכננות.
במהלך שנות העבודה, גם לאחר הוצאה גדולה, בדרך כלל קיימת אפשרות להמשיך להרוויח ולצבור כספים.
בפרישה המצב משתנה.
ההכנסה לרוב קבועה יותר, והיכולת להשלים סכומים גדולים שנמשכו מהחסכונות עשויה להיות מוגבלת.
בנוסף, תוחלת החיים מתארכת, והכסף שצברנו עשוי להידרש לנו לעוד עשרות שנים.
אז איך יודעים כמה אפשר לתת?
לפני שמחליטים על סכום משמעותי לעזרה לילדים, כדאי לבדוק שלושה דברים:
- ההכנסה החודשית – האם הקצבה מכסה את ההוצאות, או שאנחנו נדרשים להשלים הכנסה מהחסכונות?
- הרזרבות – האם השארנו מספיק כסף להוצאות בלתי צפויות ולשנים הבאות?
- ההשפעה לטווח ארוך – האם הסכום שניתן היום עלול להיות חסר לנו בעתיד?
אין סכום אחד שנכון לכל ההורים. יש מי שיכולים להעניק סכומים משמעותיים בלי לפגוע בביטחון הכלכלי שלהם, ויש מי שגם סכום קטן יותר מחייב בחינה מעמיקה.
אבל אם אותם חסכונות אמורים לשמש גם להשלמת הכנסה, להוצאות רפואיות או לצרכים אחרים בשנים הבאות, כדאי לבחון מחדש את היקף העזרה.
תכנון נכון לא נועד לצמצם את הנתינה, אלא לאפשר אותה מתוך שיקול דעת וביטחון.