בשבוע שעבר עסקנו בשאלה כמה נכון לעזור לילדים, ואיך אפשר לעשות זאת בלי לפגוע בביטחון הכלכלי שלנו בפרישה.
ראינו שההחלטה אינה תלויה רק בסכום שאנחנו רוצים לתת, אלא גם בהכנסות, בחסכונות ובצרכים שעוד צפויים לנו בשנים הבאות.
אבל יש עוד נקודה חשובה שכדאי לחשוב עליה, לא רק כמה אנחנו נותנים, אלא גם אילו התחייבויות וציפיות אנחנו יוצרים לאורך הדרך.
כשהעזרה הופכת להתחייבות גם בלי שהתכוונו
נניח שהחלטתם לעזור לאחד הילדים בסכום חודשי קבוע, או להעניק לכל ילד סכום מסוים בכל אירוע משמעותי.
בהתחלה זו החלטה שנובעת מרצון טוב ומיכולת כלכלית.
אבל עם השנים, כשהנתינה חוזרת על עצמה, היא עלולה להפוך לחלק מההתנהלות הקבועה של המשפחה.
לפעמים זו התחייבות שאנחנו קיבלנו על עצמנו, ולפעמים, גם בלי שהבטחנו דבר, נוצרת ציפייה שנמשיך לתת באותו היקף.
וכאן כדאי לשים לב לשני דברים
מצד אחד, מה שמתאפשר לנו היום לא בהכרח יתאפשר גם בעוד חמש או עשר שנים, במיוחד בפרישה, כשההכנסות מוגבלות יותר והצרכים עשויים להשתנות.
מצד שני, כאשר עזרה ניתנת בקביעות, היא עלולה להפוך למובנת מאליה. לא משום שהילדים אינם מעריכים אותה, אלא משום שהם מתרגלים אליה, ולעיתים אף מתכננים את ההוצאות שלהם בהתאם.
וכך, גם כשהנסיבות משתנות, קשה יותר לצמצם את העזרה או להפסיק אותה.
לכן חשוב לזכור: לא כל עזרה שנתנו בעבר צריכה להפוך להתחייבות לעתיד, ולא כל סכום שהתאפשר לנו לתת פעם אחת בהכרח יתאפשר גם בפעם הבאה.
אז איך אפשר לעזור אחרת?
אין סיבה להפסיק לתת מתנות או לסייע לילדים. הנתינה היא חלק חשוב מהמטרות הכלכליות של משפחות רבות.
אבל כדאי להבחין בין הרצון לתת לבין יצירת התחייבות, גם אם מעולם לא הבטחנו אותה במפורש.
אפשר לקבוע מראש מסגרת כספית כוללת לעזרה לילדים, ולבחון בכל פעם מחדש את היכולת הכלכלית ואת הצרכים הצפויים לנו בהמשך.
גם כאשר מחליטים על עזרה קבועה, כדאי להגדיר מראש את הסכום, את משך הזמן ואת האפשרות לבחון אותה מחדש.
וכשיש כמה ילדים, חשוב להביא בחשבון גם צרכים ואירועים עתידיים, כדי שנוכל להמשיך לסייע בהתאם ליכולתנו לאורך השנים.
לעיתים אפשר לבחון גם חלופות מימון במקום למשוך כספים מהחסכונות, אך חשוב לבדוק היטב את עלות המימון, יכולת ההחזר והסיכונים הכרוכים בכך.
הנתינה היא מטרה. התכנון הוא הדרך.
עזרה לילדים אינה חייבת להיות זהה בכל תקופה, ולא כל מתנה שניתנה בעבר חייבת להפוך לכלל קבוע לעתיד.
המצב הכלכלי משתנה, הצרכים משתנים, וגם היכולת שלנו לתת עשויה להשתנות.
הנתינה יכולה להישאר נדיבה ומשמעותית, גם כשהיא אינה קבועה ואינה מובטחת מראש.
בתכנון פרישה אנחנו בוחנות את התמונה הכלכלית הכוללת: ההכנסות, ההוצאות, החסכונות, הצרכים העתידיים וגם המטרות שחשובות לכם, ובהן הרצון לסייע לילדים.
המטרה אינה לתת פחות, אלא לדעת כמה אפשר לתת, מתי ובאיזה אופן, בלי לפגוע בביטחון הכלכלי בשנים הבאות.