בגיל פרישה כדאי להוריד סיכון בהשקעות. האומנם?

פרשתם? זה לא אומר שגם הכסף שלכם צריך לפרוש 

אחת המחשבות הנפוצות כשמגיעים לגיל פרישה היא:

"עבדתי כל החיים כדי לצבור את הכסף הזה. עכשיו אני כבר לא יכול להרשות לעצמי סיכונים. הגיע הזמן לשמור עליו."

וזו מחשבה מובנת מאוד.

אחרי עשרות שנים של עבודה וחיסכון, וכשהיכולת להשלים הפסדים באמצעות הכנסה מעבודה מצטמצמת, הרצון להגן על הכסף טבעי לחלוטין.

אבל האם הימנעות מסיכון בשוק ההון פירושה בהכרח שמירה על הכסף?

לא תמיד.

הפרישה היא לא סוף הדרך של הכסף

כשאנחנו פורשים בגיל 67, למשל, הכספים שצברנו עשויים לשמש אותנו עוד 20 ואפילו מעל 30 שנה.

ולכן, לא כל הכסף מיועד לשימוש מיידי. חלקו נדרש להוצאות השוטפות, חלקו להוצאות בשנים הקרובות, ויש כספים שאולי לא נצטרך במשך שנים רבות.

לא כל הכסף שלנו צריך להיות מושקע באותה רמת סיכון.

גם להיות סולידיים מדי זה סיכון

נניח שפרשתם ויש ברשותכם 500,000 ₪ בחסכונות נזילים.

מתוך רצון להימנע מתנודתיות, החלטתם להעביר את כל הכסף לאפיקים סולידיים מאוד.

אבל מה קורה אם התשואה על הכסף נמוכה מקצב עליית המחירים?

לדוגמה, אם המחירים יעלו בממוצע ב־2.5% בשנה, בעוד 20 שנה תצטרכו כ־820,000 ₪ כדי לקנות את מה שאפשר לקנות היום ב־500,000 ₪.

כלומר, גם אם הסכום בחשבון לא ירד, כוח הקנייה שלו עלול להישחק.

מצד שני, השקעה ברמת סיכון גבוהה מדי עלולה לגרום להפסדים משמעותיים דווקא כשנזדקק לכסף.

המטרה אינה להימנע מסיכון לחלוטין, אלא להתאים את רמת הסיכון למועד שבו נזדקק לכסף.

אז איך נכון להתנהל?

קודם כל, שומרים כסף נזיל.

בכל גיל, ובמיוחד בפרישה, חשוב להשאיר רזרבה להוצאות בלתי צפויות: תיקון גדול בבית, הוצאה רפואית או כל צורך דחוף אחר.
את הכסף הזה לא חייבים להשאיר כולו בעו"ש. אפשר לבחון אפיקים סולידיים ונזילים, כמו קרן כספית שקלית או פיקדון בנקאי מתאים, תוך התחשבות בזמינות הכסף, בסיכון ובתנאים.
המטרה אינה להשיג את התשואה הגבוהה ביותר, אלא לשמור על כסף זמין ובטוח יחסית לצרכים הקרובים.

ואת יתרת הכספים? מחלקים בהתאם למועד השימוש בהם.

כספים שנזדקק להם בשנים הקרובות צריכים להיות ברמת סיכון מתאימה, ואילו בכספים שמיועדים לעוד 10 או 15 שנה אפשר לבחון גם מסלולים בעלי פוטנציאל צמיחה גבוה יותר.

כמובן, בהתאם למצב הכלכלי וליכולת להתמודד עם הפסדים.

הסיכון הגדול – להיאלץ למשוך דווקא בירידות

נניח שיש לכם 300,000 ₪ שמושקעים בשוק ההון.
השוק יורד ב־20%, והסכום יורד ל־240,000 ₪.
אם אינכם זקוקים לכסף, ייתכן שתוכלו להמתין להתאוששות, אף שאין ודאות מתי ואם תגיע.
אבל מה קורה אם דווקא עכשיו אתם צריכים למשוך 60,000 ₪?
במצב כזה תיאלצו למכור חלק גדול יותר מההשקעות כשהמחירים נמוכים.

אותו עיקרון נכון גם למשיכות חודשיות קבועות. משיכת כספים בתקופות של ירידות עלולה לקבע הפסדים ולהקטין את הסכום שיישאר מושקע ויוכל ליהנות מהתאוששות עתידית.

וזו בדיוק הסיבה שחשוב לתכנן מראש מאילו כספים נממן את ההוצאות הקרובות, ואילו כספים נוכל להשאיר מושקעים לטווח ארוך.

אז מה כדאי לזכור?

גיל הפרישה הוא בהחלט סיבה לבחון מחדש את רמת הסיכון בהשקעות, אבל הוא לא סיבה אוטומטית להעביר את כל הכסף למסלולים סולידיים.

ההחלטה צריכה להתבסס על גובה הקצבה, ההוצאות, הצרכים העתידיים, הנזילות והיכולת להתמודד עם ירידות בשוק.

כי אתם אולי כבר פרשתם מהעבודה, אבל הכסף שלכם עדיין צריך להמשיך לעבוד עבורכם.

בתכנון פרישה אנחנו בוחנות לא רק את גובה הקצבה והמיסוי, אלא גם את התמונה הכלכלית הכוללת: כמה כסף נדרש למחיה, כמה חשוב להשאיר נזיל ואיך נכון לחלק את יתרת החסכונות וההשקעות בהתאם לצרכים שלכם.
המטרה היא שתוכלו ליהנות מהכסף שצברתם, תוך שמירה על הביטחון הכלכלי שלכם גם בשנים הבאות.