כשפוגשים את מי שהחיסכון שלהם לא מספיק, מבינים מה המשמעות של שנות הפקדה חסרות
יש רגעים בפגישות תכנון פרישה שבהם המספרים מקבלים משמעות אחרת.
מולנו יושב אדם שעבד במשך שנים, וכעת הוא צריך להבין כיצד ההכנסה שתעמוד לרשותו תספיק להוצאות המחיה.
אנחנו בודקות את הקצבאות,הכנסות פאסיביות ואת החסכונות ואת ההוצאות ומגלות פער שקשה מאוד לסגור.
לכן, כשקראנו על ההצעה לבטל את חובת ההפרשה של העובד לפנסיה עד גיל 40, חשבנו מיד על הפורשים שאנחנו פוגשות.
לפי ההצעה, הפקדות המעסיק יימשכו, אך העובדים הצעירים לא יהיו חייבים להפקיד את חלקם עד גיל 40. מדובר בהצעה לשינוי, ולא בביטול שכבר נכנס לתוקף.
המטרה היא להגדיל את הנטו בשנים שבהן ההוצאות המשפחתיות כבדות.
אנחנו מבינות היטב את הצורך בהקלה. אבל בעינינו, הבטחה כזו נראית כמו גימיק בחירות כשלא נותנים מספיק מקום לשאלה: ממה יחיו אותם עובדים כשיפרשו?
אנחנו פוגשות היום את ההשלכות של חיסכון שהתחיל מאוחר.
חלק מהפורשים התחילו לעבוד בגיל מאוחר. אחרים עבדו שנים בלי הפקדות לפנסיה, והמעסיקים החלו להפקיד עבורם רק בעקבות פנסיית החובה.
הם עבדו, התפרנסו והחזיקו את הבית, אבל החיסכון שנצבר לא תמיד מספיק לשנים שאחרי העבודה.
זו אינה התמונה אצל כל הפורשים, אבל זו מציאות שאנחנו פוגשות, והיא מדאיגה אותנו מאוד. לראות אדם אחרי שנות עבודה שאין לו הכנסה מספקת למחיה, זה קשה מאוד.
הפקדות בגיל צעיר מעניקות לכסף שנים רבות שבהן הוא יכול לצמוח. כשמוותרים עליהן, מסתמכים על היכולת לחסוך יותר בהמשך, יכולת שלא תמיד מתממשת.
גם ההנחה שבפרישה נצטרך הרבה פחות כסף בד"כ אינה מתאימה. הוצאות הבית נמשכות, ולעיתים מתווספות הוצאות בריאות, עזרה ותמיכה בבני המשפחה.
אם אתם מתקרבים לפרישה, השאלה החשובה היא מה אפשר לעשות עם התמונה האישית שלכם היום.
כדאי לבדוק מה תהיה ההכנסה החודשית מכל המקורות, כיצד היא משתלבת עם ההוצאות, אילו אפשרויות עומדות לרשותכם לקבלת הכספים, ואיך לתכנן את המיסוי בהתאם לזכויותיכם.
ב״360 פלוס״ אנחנו משלבות ייעוץ פנסיוני ותכנון פרישה עם מומחיות במיסוי, כדי לבחון יחד גם את הכספים שצברתם, גם את אפשרויות קבלת הקצבאות וגם את השלכות המס.