יצאתם לפנסיה.
אבל בני כמה אתם באמת? 

יצאתם לפנסיה.
אבל בני כמה אתם?

יש גיל אחד שמופיע בתעודת הזהות.

ויש גיל אחר לגמרי – הגיל שאנחנו מרגישים.

בעולם המחקר קוראים לזה גיל תפיסתי – Subjective Age: הגיל שבו אדם מרגיש את עצמו, לעומת הגיל הכרונולוגי שנקבע פשוט לפי תאריך הלידה.

ומתברר שהפער ביניהם אינו תופעה שולית.

החוקרים Martin Pinquart ו-Hans-Werner Wahl ערכו מטא־אנליזה רחבה שכללה 294 מחקרים, עם משתתפים בטווח גילאים רחב מאוד.

אחד הממצאים המעניינים ביותר היה דווקא בקרב מבוגרים:
אנשים בני 60 ומעלה הרגישו בממוצע צעירים מגילם הכרונולוגי בכ־13%–18%  פער שהגיע בממוצע לכ־11 עד 21 שנים, בהתאם לקבוצות שנבדקו. 

כלומר, אדם יכול להיות בן 70 לפי תעודת הזהות, אבל התחושה הפנימית שלו לגבי גילו יכולה להיות שונה מאוד.

וזה לא המחקר היחיד.
החוקרים Yannick Stephan, Angelina Sutin ו-Antonio Terracciano חקרו במשך שנים את הקשר בין הגיל שאנשים מרגישים לבין היבטים שונים בחייהם.
במחקר אורך שנמשך 10 שנים, הם בחנו את הקשר בין גיל תפיסתי לבין שינויים באישיות לאורך השנים.

במחקרים נוספים שלהם נמצא קשר בין גיל תפיסתי לבין מדדים שונים של בריאות ותפקוד. במחקר אחד, שהתבסס על יותר מ־17,000 משתתפים משלושה מחקרי אורך גדולים בארה"ב, נבדק גם הקשר בין גיל תפיסתי לבין תמותה.

חשוב לדייק: המחקרים הללו מצביעים בעיקר על קשרים סטטיסטיים. הם אינם אומרים שעצם ההחלטה "להרגיש צעיר" גורמת בהכרח לבריאות טובה יותר או לחיים ארוכים יותר.

אבל הם כן מלמדים אותנו דבר מעניין:

הגיל שלנו אינו רק המספר שמופיע בתעודת הזהות. גם האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ואת ההזדקנות הוא חלק מהתמונה.

ופה, מגיע החיבור המעניין לפרישה.

כי יש משהו במילים "יצאתי לפנסיה" שעלול לגרום לנו, כמעט בלי לשים לב, להכניס את עצמנו למשבצת חדשה:

עבדתי – ועכשיו אני פנסיונר.
הייתי באמצע החיים – ועכשיו אני מבוגר.

אבל מי קבע שקבלת קצבת פנסיה הופכת אדם למבוגר?

פנסיה היא מקור הכנסה. היא לא הגדרת גיל.

אפשר לקבל פנסיה ולהמשיך לעבוד.
אפשר לפרוש ולהתחיל עשייה חדשה.
אפשר ללמוד, ליזום, להתנדב, לטייל, לעזור למשפחה ולפתח תחומי עניין חדשים.

ולכן כדאי לשאול שאלה אחת פשוטה:

אם לא הייתם יודעים מה כתוב בתעודת הזהות שלכם, בני כמה הייתם אומרים שאתם?

ומה הקשר לתכנון פרישה?

הרבה מאוד.

כשמתכננים פרישה, קל להתמקד במספרים:

כמה פנסיה תהיה לי?
כמה אוכל להוציא בכל חודש?
מה לעשות עם החסכונות?
איך לתכנן נכון את המס?

אלו שאלות חשובות מאוד.

אבל יש שאלה שצריכה להגיע אפילו קודם:

איך אני רואה את החיים שלי בעשרים או בשלושים השנים הבאות?

כי אם פרשתם בגיל 67 אבל מבחינתכם החיים הפעילים ממשיכים במלוא המרץ, התכנון הכלכלי צריך להסתכל בהתאם לטווח ארוך.

הכסף שצברתם אינו מיועד רק לשנים הראשונות שלאחר הפרישה.

הוא עשוי ללוות אתכם עוד עשרות שנים.

ולכן החלטות בנקודת הפרישה צריכות להתחשב לא רק בשאלה "מה אני צריך היום?", אלא גם:

מה ארצה לעשות בעוד עשר שנים?
איזו רמת חיים ארצה לשמור?
כמה גמישות ארצה להשאיר לעצמי?
אילו כספים נכון לנצל עכשיו ואילו כדאי להשאיר לשנים הבאות?

הגיל הכרונולוגי אומר כמה שנים עברו.
הגיל התפיסתי מספר לנו בני כמה אנחנו מרגישים.
ותכנון פרישה טוב צריך לזכור שהחיים לא מסתיימים ביום שבו מתחילים לקבל פנסיה.

המטרה אינה רק להגיע לפרישה עם מספיק כסף.

המטרה היא לתכנן את הכסף כך שיוכל לשרת את החיים שאתם עדיין רוצים לחיות.